23אוק
2016
7
חוזרים לשגרה. תמריס.
כוכבים זוהרים בלילה הבוטיק של תמריס   הבלוג של תמריס   

חוזרים לשגרה? הללויה!

מתוקה שלי, 

רציתי לומר לומר לך כמה דברים לפני שאנחנו חוזרים לשגרה. לפני שהחופשה ה-הו כה ארוכה הזו מסתיימת וחיינו חוזרים לסדרם.

מקשיבה לי? אז ככה: 

זוכרת איך כל בוקר התעוררת לך מוקדם (מדי) ובאת להעיר אותנו? ממש תרנגול קוקוריקו את. השמש עוד לא זרחה ואת כבר על הרגליים. איך השעון הביולוגי שלך עובד, תגידי? ולמה הוא מסונכרן הפוך ללוח החופשות של משרד החינוך?

את אותן יקיצות מוקדמות שיש לך בכל בוקר של חופש (אותו מרץ שקיים אצלך גם בשבתות, בואי נודה על האמת), אני מבקשת שתשאירי גם לשבוע הבא- מה את אומרת? בלי עצבים של בוקר, בלי לחכות מאה שלמה עד שתקומי מהמיטה, בלי המתנה של נצח עד שתועילי בטובך לצחצח שיניים ולהתלבש, בלי שארגיש שיכולתי לצאת לגלות ולחזור עד שתסיימי את ארוחת הבוקר.

 

ואם דיברנו על הבוקר, אז בואי נדבר גם על הלילה.

נכון, אני מודה, שחררנו קצת את הרסן… האמת, שחררנו קצת הרבה. את זוכרת את הערב שבו אבא ואני קרסנו על הספה- רק בשביל להתעורר בחצות בבהלה ולראות אותך צופה בכיף שלך במועדון של מיקי מאוס? (מי יסביר לי למה לעזאזל יש תכניות ילדים בשעה הזו???). אני בטוחה שאת זוכרת את הסיטואציה הזו, הרי התאמצת להיות כל כך בשקט ולא להעיר אותנו. דווקא אז היה חשוב לך שנמשיך לישון. 

אז חסל סדר הצגות ליליות. חוזרים לשגרה. זה אומר שאת חוזרת לישון כרגיל- ומוקדם! סיפור אחד, חיבוקים, נשיקות ולישון. בלי לבקש עוד כוס מים כדי שיהיה לך תירוץ לקום לשירותים, בלי שיחות אל תוך הלילה, בלי חוויות שאת חייבת לספר דווקא עכשיו. אל תביני אותי לא נכון- אני מאוד רוצה לדעת מה קרה בגן ולספר לך למה כדור הארץ מסתובב סביב השמש ולאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא… אבל נדחה את זה למחר, טוב?

לישון במיטה זה לחלשים…

 

 

החדר שלך, אלוהים, החדר שלך… אני מתפלאת איך פיקוד העורף עדיין לא שלח אלינו יחידות חילוץ. אלוהים יודע מי קבור שם מתחת לבלגאן. לא ראיתי את הרצפה של החדר שלך מתחילת החופש, אני כבר ממש לא בטוחה שהיא עדיין שם. אז גברתי הצעירה, את ואני מסדרות את החדר ביחד עוד היום. וכשאני אומרת ביחד, אני מתכוונת יחד- בצוות, Together. אני לא הפועלת ואת לא מנהלת העבודה. קאפיש?

ואם אנחנו כבר  מסדרות, אז אני מתחננת בפנייך- בואי ניפרד יפה מחלק גדול של הציורים והעבודות שהבאת מהגן. אני יודעת שאת פיקאסו בפוטנציה ושאני עוד אבכה על המיליונים שאני רוצה להעיף- אבל בואי נבחר את התמונות שאת הכי אוהבת ונשמור רק אותן, טוב? את השאר נניח בפח בחוץ וניתן גם לשאר העולם ליהנות מהפירושים שלך לאומנות אבסטרקטית. 

 

את עדיין רעבה? אין לתאר את מה שהקיבה שלך עיכלה בחופש האחרון. החל מהארוחות האינסופיות שהחג הזה הביא איתו ועד לג’אנק שצרכת בכל טיול/סרט או גיחה החוצה. ככה זה, נולדנו יהודים וההיסטוריה שלנו רצופה ב-“נרדפנו, סבלנו, עכשיו בואו נאכל”. אז מספיק ודי! כולנו נצטרך להיזכר מהר מאוד בקונספט הקבוע של ארוחות מסודרות, פירות וירקות. לא- צ’יפס הוא לא ירק- גם אם הוא מגיע מתפוח אדמה- אל תתחכמי… גם סבתא תצטרך לחזור מהר לנוהל- שלא תחשבי שלא ראיתי אותה מגניבה לך מיץ כמה וכמה פעמים. אז מעכשיו סבתוש- מים!

עוד פתי בר? דונט מיינד איף איי דו…

 

 

אני יודעת שאבא ואני היינו צוות הווי ובידור מעולה. אנחנו צוות שלא יבייש כל להקה סטנדרטית בכל בית מלון בים המלח. אבל באהבה גדולה אנחנו מחזירים כמה שעות טובות של היום שלך לגננת שלך. לא בגלל שלא היה לנו כיף, אלא בגלל שאנחנו צריכים שהיא תעזור לנו לתקן חלק ממה שקלקלנו… אבל ברצינות- גם אם הגמשנו את הכללים והמסגרת, גם אם הרשינו יותר, העלמנו עין יותר, ויתרנו יותר- אנחנו לא מושלמים וחופש זה חופש. אבל את חייבת לזכור שכל מה שקורה בחופשה, נשאר בחופשה, טוב? אז תשתדלי לא להלשין ולספר לגננת על כ-ל מה שהיה. 

 

והכי חשוב- 

שיהיה לך ברור שגם אנחנו נתגעגע לחופשה הזו. גם אנחנו נתגעגע לזמן החופשי הזה אתך, לזמן האיכות הזה אתך. גם לנו החזרה לשגרה, לעבודה, למשרד, תהיה לא פשוטה. הפקקים, הדד-ליינים, המרוץ אחרי הזמן, השעות הנוספות, הלחץ. תאמיני לי, גם בשבילנו זה לא גן עדן.

אבל אל דבר אחד אנחנו מאוד מתגעגעים ועל זה לא נתנצל.

אנחנו מפנטזים על כוס הקפה שלנו.

כשתגדלי תביני את המשמעות והחשיבות של כוס קפה כזו. כוס קפה חם ומתוק. כוס קפה ששותים לבד, בשקט, בשלווה.

בדממה. 

בלי הקולות של דורה וחטפני ברקע. 

 

תגובות (7)

  • מלי וולפוביץ

    מדוייק ! הידד לחזרה לשיגרה ולכוס הקפה המהביל בשלווה ….

    השב
    • גלית שלו

      אתי יקרה, תענוג לקרא אותך! מענין, הזכרון שלי מוביל אותי לימים, בהם הילדים היו קטנים (היום בן 12 ובת 15). אני אמא, מסתבר היפראקטיבית, קמה בשש בבוקר, לפני כולם. שותה את הקפה וקוראת לי בשקט ספר. הילדים מקיצים מאוחר יותר, תמיד אהבו לישון עד מאוחר, גם היום. והשיגרה, כשכירה, ממש לא התגעגעתי אליה. רציתי להיות בבית עם הילדים. לא לקום מוקדם לעבודה ולחזור בשעות אחה”צ המאוחרות. היום כעצמאית, השגרה מבורכת! תודה אתי יקרה שהחזרת אותי לנוסטלגיה מתוקה! מאחלת לך המשך הנאה רצופה מילדתך המדהימה!

      השב
      • תמריס

        תודה גלית!
        אין ספק שבין שגרה כעצמאית לשגרה כשכירה- עצמאית לוקח! 🙂

        השב
    • תמריס

      תודה מלי, חזרה לשגרה רגועה 🙂

      השב
  • טלי

    נהדר!! הכתיבה שלך שנונה ונהדרת. זוכרת בגעגוע את התקופה הזו… היום הקולות הפכו יותר באסיים ועמוקים… ולרב נשמעים מאחורי דלת סגורה… השקט של אחרי החגים והקפה עדין רלוונטי..

    השב
    • תמריס

      תודה טלי!
      שקט וקפה- תמיד יהיו רלוונטיים 🙂

      השב
  • אילנית

    את כותבת נפלא!!!
    מזכיר נשכחות, הילדים היום כבר גדולים והשינה שלהם נמשכת עד הצהריים בכל יום שרק אפשר

    השב

השב

Pin It on Pinterest

מוזמנים לשתף