10מאי
2015
2
ארוחת צהריים

ארוחת צהריים 

או
ילד טוב משאיר צלחת ריקה?…

 

מה המשימה הכי קשה בעולם?

לטפס על האוורסט?

לצלוח את הכינרת?

מרתון תל אביב?

להוריד חמישה ק”ג כדי להיכנס לשמלה חדשה?

אם עניתן בחיוב על אחת מהאופציות אז תדעו שטעיתן. טעיתן בגדול ובענק.

הדבר הכי קשה זה לגרום לתמר לאכול ארוחת צהריים.

בניגוד אליי ולבטני המקרקרת שמחכות בכיליון עיניים (ובטן), תמר מגיעה, כמעט לכל ארוחת צהריים, די אדישה.

“אמא, מה אוכלים היום?”- היא שואלת.

והנה היא כבר מעקמת פרצוף, עוד לפני ששמעה את התשובה…

“שניצל ופתיתים?…”- אני חצי שואלת חצי אומרת.

ואז נזכרת בהרצאה של סופר נני על חיזוק הסמכות ההורית.

שניצל ופתיתים!“- אני מכריזה.

הפרצוף העקום לא התיישר… הוא גם לא התקדם לכיוון השולחן.

“אפשר ביצת קינדר במקום?”- היא מנסה לנהל משא ומתן. היא די גרועה בזה האמת.

“תמר, ביצת קינדר לא בריאה, לא משביעה ולא ראויה להיקרא ארוחת צהריים”- אני עונה.

“אני חושבת שכן…”

“אני חושבת שלא!”

“נראה לי שכן…”

“נראה לי ש… אולי תשבי כבר? האוכל מתקרר!”

היא מתיישבת בחוסר חשק מופגן ובוחנת את הצלחת.

“תמר, תתחילי לאכול”.

מה עושה אדם כשהוא מתחיל לאכול? מרים את המזלג, מעמיס מזון ומכניס לפה.

אצל ילדים זה קצת אחרת. אצל ילדים שעושים בעיות בארוחת צהריים זה אחרת לגמרי.

קודם הם מזיזים את כל הפתיתים לצד שמאל של הצלחת ואת השניצל הם מעבירים לצד ימין. אחר כך הם מזיזים את השניצל לצד שמאל, אבל הוא עולה על הפתיתים. אז הם מזיזים את הפתיתים לצד ימין ובדרך מפילים רבע מהם על הרצפה. אחר כך הם לוקחים לגימה ארוכה מכוס השתייה, אחר כך עוד אחת, ואז עוד אחת קטנה…

פתאום הם שמים לב איך הפרצוף של אמא נהיה אדום מרוב עצבים…

אז הם מזיזים את השניצל שוב לצד ימין.

בהתחלה חשבתי שהבעיה היא בבישול שלי, אולי הוא פשוט לא טעים. אבל ניסיתי אותו על כמה אנשים אחרים. אף אחד לא אושפז וכולם עדיין איתנו. אני לא בשלנית גדולה, אבל שניצל ופתיתים אני יודעת להכין.

“אולי תתחילי לאכול?”…

“אני אוכלת, את לא רואה?”- היא עונה ומכניסה פתית גלמוד לפה.

“את יודעת…”- אני מנסה את גישת רגשות האשם- “יש הרבה ילדים רעבים שאין להם מה לאכול”…

היא מסתכלת עליי בעיניים הגדולות והרחומות שלה- “אז אולי ניתן להם את האוכל הזה?”…

הפתיעה אותי. 

צריך לחשוב על גישה אחרת.

“אולי תגידי לי מה תרצי שאכין לך לאכול מחר בצהריים?”- אני מנסה לשתף את הילדה בהחלטות חשובות (גם על זה סופר נני דיברה…)

“מה את הכי הכי הכי אוהבת לאכול בעולם?”

היא מקמטת לרגע את המצח וחושבת.

פתאום העיניים שלה מאירות. אני חושבת שיש לנו פריצת דרך.

“לחם!!!”- היא מריעה בהתלהבות.

“מה לחם???”

“אני אוהבת לחם”

היא רוצה לחם לארוחת צהריים. מה אני עושה עכשיו?

 

 

לא תמיד הסיטואציה היא מצחיקה ונסבלת. לפעמים היא מאוד מתסכלת- בפני הילדה מונחים מטעמים, בריאים וטעימים- והיא מעדיפה לחיות מהאוויר. במקרים כאלו אני נושמת מאוד מאוד עמוק ונזכרת בכל הטיפים ששמעתי מאמא שלי, מאימהות אחרות, מגננות, מאחיות טיפת חלב ומי לא…

חלק מהטיפים קלים ליישום, חלק ממש קשים. לשיפוטכן:

  • מנות קטנות- אנחנו רוצות שהם יאכלו גם שניצל וגם פתיתים וגם סלט ירקות וגם שתי פרוסות לחם- לא ריאלי. אצלם הכול קטן יותר- גם הקיבה. לפעמים עדיף לחתוך את השניצל לרצועות ולתת להם לאכול חצי מהכמות, מאשר להניח את כולו לפניהם ושהם לא יגעו בו בכלל. 
  • טיפ ממש קשה לביצוע- זמני ארוחות קבועים. לא רצית לאכול ארוחת צהריים? לא נגעת בפרי של אחר הצהריים? עכשיו תחכי לארוחת ערב. ולא, ארוחת ערב לא תוקדם כי את רעבה, את תשבי לאכול ביחד עם כולם. תאמינו לי- למות מרעב אף אחד לא ימות פה.
  • כולנו ילדים של החיים- יש ילדים שטורפים את כל הצלחת ויש ילדים שמנקרים ממנה כמו ציפור. אין מה להשוות ביניהם. הם היו תינוקות שונים והם יגדלו להיות מבוגרים שונים. כל עוד הגדילה ועליית המשקל היא תקינה- לא צריך לדאוג.
  • תעשו לי טובה- אל תדחפו אוכל… אתן לא שופל…
  • גם אל תרדפו אחריהם עם האוכל. קמו מהשולחן? נגמרה הארוחה. לא אכלו ארוחת ערב? אז ילכו לישון רעבים- זה קשה, אני יודעת, אבל זה לא סוף העולם. מקסימום יקומו רעבים לארוחת בוקר.
  • רעש וצלצולים- לא צריך למחוא כפיים ולהתלהב אחרי כל ביס. הילדה בסה”כ נגסה בשניצל, לא הנחיתה מטוס…
  • ראיתן פעם את התמונות ששפים מעלים לאינסטגרם? בא לי לפעמים לאכול את הטלפון כשאני רואה תמונה כזו. אז כמו שאומרים- הכול בפרזנטציה. האם האוכל ייראה יפה, הוא יהיה טעים. תחתכו יפה את הירקות, תצלחתו יפה את המנות, תעצבו פרצופים על החביתה- זה יעזור לעורר אצלם את התיאבון. אולי הם לא יגעו בפעם הראשונה, אולי גם לא בשנייה, אבל מתישהו זה יגיע.
  • דוגמא אישית- אתן רוצות שהילדים יאכלו ירקות? תאכלו ירקות בעצמכן.
  • אוכל הוא לא פרס! תשתדלו להימנע מאמרות כמו: “אם תסיים הכול תקבל שוקולד”. כשהאוכל הופך להיות פרס, פיצוי, נחמה- זה מתכון בטוח להפרעות אכילה בבגרות.
  • מים זה חשוב, אבל עדיף שלא בשעת הארוחה, זה ממלא וסותם את הקיבה. סיימתם לאכול? שתו כמה שאתם רוצים (ועדיף כמה שיותר).

 

אל תשכחו שפרופורציות זה שם המשחק. כל עוד הילד שומר על משקל תקין ולא אוכל רק ממתקים, המצב בסדר. חשוב להקפיד על הרגלי אכילה נכונים, אבל חשוב באותה מידה שהחיים והבית לא יסובו סביב נושא האוכל.
ובכל פעם שהם ישאירו צלחת כמעט מלאה- תחשבו על גיל ההתבגרות ועל כמויות האוכל שנצטרך לקנות אז…

 

אמהות יקרות, אהבתן? מקווה מאוד שכן.

מוזמנות לספר לי מה קורה בארוחות אצלכן ומה הטיפים שלכן 🙂

ועוד דבר- אשמח מאוד אם תשתפו, על מנת שגם אמהות אחרות ייהנו 🙂

 

לחנות של תמריס

תגובות (2)

  • ענת

    בדיוק מה שקורה אצלנו כל יום…

    השב
  • אתי

    🙂

    השב

השב

Pin It on Pinterest

מוזמנים לשתף