12אפר
2015
18
איך היה בגן. תמריס.

איך היה בגן?

או

יש לך תשובה אחרת חוץ מ”כיף”???

 

כמה מכם מכירים את הסיטואציה המתסכלת הזו?

– תמרי, איך היה היום בגן?

– כיף.

– באמת? מה עשית היום?

– כלום.

– אז מה היה כל כך כיף?

– אמממ… שום דבר…

 

מוכר? בטוח שכן. בהתחלה זה שיגע אותי. לא הבנתי איך ילדה שלא מפסיקה לדבר, הופכת לדג ברגע ששואלים אותה על היום שלה. מה שעוד יותר סיקרן אותי הייתה העובדה שזו איזושהי התנהלות ברמה הארצית. כמעט כל ילד במדינת ישראל עונה “כיף” כששואלים אותו איך היה בגן… למה?

יכולות להיות לכך כמה סיבות:

  • או שנותנים להם לאכול משהו בגן שהופך את הכול לכל כך כיף…
  • או שהם כולם מתעדכנים דרך קבוצת ווטסאפ שאנחנו לא יודעים עליה
  • או שיש משהו אחר מאחורי זה…

אז למרות שאופציה א’ נשמעת הכי מגניבה… אתם מבינים שמדובר באופציה ג’. נכון?

 

שרה מודרי, מנחת הורים אמריקאית בשיטת מונטסורי מסבירה שילדים עד גיל חמש-שש חיים את הרגע (אני יודעת, “לחיות את הרגע”- קונספט ששכחנו מזמן). כשאנחנו מגיעים לאסוף אותם מהגן- הם מאושרים, שמחים וחיים את הפגישה אתנו והנוכחות שלנו באותו הרגע. עכשיו תארו לכם איך אנחנו קוטעים בטרחנות את כל ההוויה הזו ומחזירים אותם לעבר, שכרגע ממש לא בראש מעייניהם- “אז תגידי, איך היה בגן???”…

אני מדמיינת לעצמי מה מתחולל אצל תמר בראש באותו הרגע: “איזה כיף, אמא באה! היי אמא, איך אני שמחה לראות אותך… נשיקה! חיבוק!… מה? מה את רוצה לדעת? איך היה בגן היום? כל היום? אבל זה היה יום ארוך… לא יודעת, לא זוכרת, איזו שאלה גדולה, מלחיצה, אין לי תשובה מספיק טובה, רגע… רגע… אני יודעת מה לומר כדי שתרדי ממני, זה יסביר לך שאין לי חשק לשאלה הזו… הנה זה בא… מקשיבה? מוכנה? את איתי?… היה כיף!  

שמתם לב מה קורה לנו לפעמים כששואלים אותנו שוב ושוב את אותה השאלה, כשמתחקרים אותנו, כשלא מרוצים מהתשובות שלנו? הרבה פעמים נבחר שלא לשתף עם זה פעולה. כך בדיוק יגיב הילד, אם הוא ירגיש שמנדנדים לו ולוחצים עליו.

אז למרות שבשבילנו השאלה של “איך היה בגן” היא תמימה ופשוטה. בשבילם זה הרבה יותר מורכב.

תחשבו מה הילדים הקטנים האלו צריכים להפעיל בראש, כדי לספק לנו את האינפורמציה שאנחנו מבקשים:

  • זיכרון- הם צריכים להתחיל ולשחזר יום שעבורם היה ארוך מאוד (זכרו שתחושת הזמן שלנו ושלהם לא דומה). לפעמים הם באמת פשוט לא זוכרים.
  • יכולת לשלוף מידע בדיוק ברגע שהם נדרשים לכך.
  • היכולת לחבר בראש כ”כ הרבה חוויות שעברו עליהם, עם כ”כ הרבה ילדים אחרים ולארגן אותם לסיפור אחד מסודר. מעבר לאתגר המחשבתי, קיים גם אתגר שפתי- היכולת להרכיב את המשפטים ולהביע אותם בצורה ברורה ומובנת. ילדים שמתקשים בכך, לפעמים פשוט נמנעים מלספר, כדי לא להתמודד עם הקושי הזה.
  • ראיית נקודת המבט של האחר- הם עצמם הרי כבר יודעים מה קרה ומה היה. ההבנה שאבא ואמא לא יודעים את מה שהם יודעים דורש בשלות מסוימת. הרי עד עכשיו הם התרגלו לזה שאבא ואמא יודעים הכול… (אז למה הם לא יודעים לבד איך היה בגן היום?)

 

אוקיי, אז הבנו איך לא לפנות אליהם.

אבל איך כן?

כמו ברוב הנושאים שקשורים לחינוך של הילדים שלנו- אנחנו צריכים לשמש דוגמא.

רוצים לדבר על איך היה בגן היום? מצוין. בואו קודם נספר לילד על היום שעבר עלינו.

“חמודה שלי, את לא תאמיני איזה יום עמוס עבר על אמא היום. מיד אחרי שלקחתי אותך לגן, נסעתי לדואר. היה שם תור כל כך ארוך… היה שם איש אחד שמאוד התרגז על זה שהוא מחכה כל כך הרבה זמן- זה לא בסדר, נכון? צריך לחכות בסבלנות ולדבר יפה. אחר כך חזרתי הביתה, אכלתי תפוח טעים ועבדתי על המחשב. דיברתי עם לקוחות וארזתי חולצות וגם שמלות יפות. הזמן טס לי כל כך מהר ופתאום הגיעה השעה לאסוף אותך”…

רעיון טוב לעצור בין משפט למשפט. לתת לילד הזדמנות לשאול שאלות (מי היה האיש הרגזן? מה זה לקוחות?). לפעמים הסיפור שלנו יעורר אצלו טריגר לספר משהו שעבר עליו. לאט לאט הוא יבין ויפנים את המודל הזה של שיתוף בזכרונות, רגשות ומחשבות- ואז היוזמה לספר על היום שלו תבוא ממנו.

חשוב מאוד להדגים ששיתוף במה שעבר עלינו כולל לא רק את הסיפורים הטובים והמוצלחים, אלא גם את מה שקשה (אתם תדעו היכן עובר הקו). הרעיון הוא שהילד יידע לשתף אותנו גם בכישלונות וברגשות הפחות חיוביים שלו. כשהילד מספר על קשיים או על תסכולים, או אפילו על התנהגות לא חיובית שלו- אל תבטלו את החוויה שלו. אל תטיפו, או תנסו לשפר תחושות ורגשות. תגובות כאלו מלמדות את הילד שרק חלק מהתגובות רצויות ולגיטימיות ולכן עדיף לו להסתיר ולהשתיק מה שאתם פחות אוהבים לשמוע.

שימו לב שאתם לא הופכים את השיחה לחקירה. גם אם הפרטים מאוד מעניינים (אני חייבת לדעת מי החצופה שחטפה לילד שלי את המשחק…). תהיו המקשיבים ותתמקדו בתחושות שלו ופחות בפרטים הטכניים (זה ממש מבאס כשחוטפים לך את המשחק, נכון חמוד?).

אל תשכחו לתת כבוד לפרטיות של הילד. מגיל מסוים ילדים נהנים ואוהבים להחזיק בסודות. זו תחושת כוח לא מזיקה. זכותם לא לספר הכול ולשמור כמה דברים לעצמם. כל עוד אין לכם כמובן תחושה שהילד מסתיר בעיה או פגיעה בו.

מה לגבי התזמון? גם פה time is everything!

חשוב שהשיחה הזו תתקיים בשלווה ובניחותא. לא כשאתם עסוקים במשהו אחר, לא בנסיעה של חמש דקות באוטו. ילדים אלופים בלהרגיש מתי משהו נעשה עבורם “על הדרך”.

זמן ארוחת הצהריים או הערב, זמן האמבטיה או זמן ההשכבה, הם עיתויים מוצלחים לשיחה הזו. זמן פחות מוצלח הוא כשהילד משחק או רואה טלוויזיה (בקרב מול דורה ודייגו אתם תפסידו תמיד, תאמינו לי… תמיד).

תקשורת פתוחה בין הורים וילדים עובדת בשני הכיוונים ולכן השיתוף הוא כל כך חשוב. כשההורים מספרים ומשתפים באירועים מחייהם. סביר להניח שגם הילדים יצטרפו ויתרמו לתקשורת הזו.

ובסופו של דבר, השיתוף מעביר לילד מסר חשוב מההורה- את חשובה לי ומשמעותית בחיים שלי. אני חושבת עליך גם בשעות בהן אני בעבודה ואת בגן. אני אוהבת לשתף אותך בחיי ובמה שעובר עליי ולכן אני בוחרת לחלוק איתך את החוויות שלי. אני אוהבת אותך!

 

שווה לנסות, לא? 

בהצלחה רבה בשיחה הבאה אחרי הגן 🙂 ואל תשכחו לספר איך היה 🙂

וחוץ מזה, מוזמנים להביע את דעתכם, לשתף ולספר על טכניקות ורעיונות נוספים שלכם!

 

 לפוסטים נוספים

ראש השנה תיכף פה… כבר קניתן שמלה למתוקה הקטנה שלכן?

היכנסו למכירות סוף העונה של תמריס כאן!

תגובות (18)

  • שמחה כהן

    ממש מענין!
    אולי גם טוב עם הבן זוג?

    השב
    • אתי

      🙂 אולי…

      השב
  • קארין

    מאמר מדויק לגמרי ואהבתי מאוד את ההמלצה לשיתוף ושיפור התקשורת , מניסיון שלי לאחר שראיתי שהילדה שלי בת 2.2 כל הזמן אומרת היה כיף , אני לא מנסחת את השאלה של איך היה בגן אלא שואלת שאלות יותר ספציפיות ויותר פתוחות כמו ” מה אכלתם בצהריים ?” , ” הייתם בחצר היום ” ? , עם מי שיחקת היום? את אוהבת את זה וזה ? הגננת הייתה היום ? וכ
    ל מיני כאלה כדי שהתשובות שלה לא יוכלו להסתכם במילה של כיף . אני כמובן כמו שהצעת עושה את זה בזמנים שאנינו ברגיעה . זמן אמבטיה זה זמן מצוין לדבר על מה שהיה ( למי שעושה אמבטיה ולא דוש מהיר )

    השב
    • אתי

      תודה קארין 🙂
      את צודקת מאוד לגבי הדיבוב. בגילאים קטנים יותר, מאוד עוזר להם אם מכוונים וממקדים אותם יותר. ואת גם צודקת לגבי זמן אמבטיה- זה זמן מצוין. אצלנו דרך אגב תמר קוראת לאמבטיה כזו- מקלחת של ים 🙂
      שמחה שאהבת 🙂

      השב
  • מלי וולפוביץ

    כתוב כל כך יפה וקולח אהבתי מאוד!

    השב
    • אתי

      תודה יקרה!

      השב
  • תהילה

    אהבתי מאד! תודה רבה

    השב
    • אתי

      איזה כיף לשמוע 🙂
      תודה לך!

      השב
  • הילה לוסקי

    תודה, כותבת נהדר!

    השב
    • אתי

      תודה רבה הילה 🙂

      השב
  • איילת

    כתוב מקסים וכל כך מדוייק! תודה

    השב
    • אתי

      תודה איילת 🙂

      השב
  • שירה

    ממש נעים ומעניין!
    אין לי ילדים, אבל אני שמה לב שגם אנחנו כבוגרים עונים תשובות דומות.
    מתחברת לגישה הזו של ניהול שיחה פתוחה, בגובה העיניים אפילו. נקודה למחשבה! תודה

    השב
    • אתי

      תודה שירה 🙂
      תקשורת פתוחה אכן חיונית בכל גיל. עם מבוגרים זה עובד באותה הצורה- ככל שנשתף אדם שחשוב לנו- כך הוא ייתן בנו אמון וירגיש יותר בנוח לשתף אותנו בחזרה.
      ספציפית לגבי ילדים- אני מאמינה שתקשורת פתוחה בגיל מאוד צעיר, תוביל לתקשורת פתוחה איתם גם בגיל בוגר יותר.

      השב
  • אלבינה

    כל כך אהבתי … תודה רבה 🙂

    השב
    • אתי

      תודה אלבינה, כיף לשמוע 🙂

      השב
  • הילה חדד

    כתבה מצויינת!

    השב
    • אתי

      תודה הילה 🙂

      השב

השב

Pin It on Pinterest

מוזמנים לשתף